מעט ממקדש מעט – תהליך יצירת חלונות זכוכית בית כנסת הזורעים ברינה

19:39 אין תגובות

ליצור חלונות זכוכית לצידי ארון הקודש שיוכלו לספר את סיפור העם היהודי יחד עם הסיפור של גוש עציון

כלומר לקחת סקיצה של רעיון סיפורי משורבט על דף משבצות וליצור ממנה תוצר חזותי, אומנותי ואסתטי שיוסיף חן וייחודיות לבית הכנסת. מעט ממקדש מעט.
התרגשות של ממש. זו היצירה הכי גדולה שעשיתי עד היום!
היה כאן מחקר מידע, סיעור מוחות וחפירות עם אנשים טובים בדרך, ופירוק של הרעיון הגדול לתתי רעיונות ולפרטי פרטים,
ובמקביל הרבה נסיונות טכניים להביא את כל הידע מ-20 שנות היצירה שלי עם הזכוכית עד שאהבתי את הכיוון העיצובי ויכולתי להציג אותו לוועדה המחליטה וסופסוף קיבלתי אישור לצאת לדרך!

 

הרעיון של היצירה בא לבטא את דרך האבות מצד אחד ואת אמת המים (הביאר) מצד שני.
ואצלי, תמיד איכשהו אני מתחילה עם הצבעים הכחולים, המים. הזרימה שלהם מתניעה לי את היצירתיות.
בתקופת בית שני הובילו מים לירושלים מגוש עציון דרך אמת הביאר ועם סיום היצירה של אמת המים התחלתי ביצירת החלון המבטא את הכמיהה לבית המקדש והחיבור למים חיים.
הרעיונות ממשיכים לעלות וגם לרדת. הרבה חקר ושאלות.
הבנתי שכדי שאוכל להתקדם כדאי להכין אלמנטים שונים בהתכה נפרדת שאוכל להזיז ולשנות לפי הצורך בלי לפרק ולהתחיל מחדש הכל כל פעם.
כמו בית המקדש וגם העץ שבתמונה לדוגמה.
המבט והמחשבה כל הזמן במצב זום-אין וזום-אאוט. איך לבטא את הפרטים של כל חלון והנושא שלו וגם איך הוא יראה כחלק ממכלול של יצירה שלמה, עם קשר ויזואלי בין כל החלונות. ככה נולד העיצוב של ההרים, אלפי חתיכות קטנטנות של זכוכית צבעונית שחתכתי אחת אחת.
אין כאן אפשרות לקיצורי דרך.
החלון הראשון התמלא בצבעוניות משמחת, נכנס לתנור והחלון הבא כבר בהתהוות.
היצירה הזו דורשת ממני כל הזמן מבט מקרוב ומרחוק. כמו עדשת מצלמה – זום אין, זום אאוט ושוב… עולה על כיסא לראות את החלקים השונים במרחב וחוזרת ליצירה של פרטי פרטים.
חולמת ליצור סיפור ויזואלי כזה שאדם הנכנס לבית הכנסת ויראה סיפור כללי במראה השלם במבט מרחוק וכשיתקרב יראה את הפרטים של כל חלון והסיפור הפנימי שלו כך שהכל יקבל עוד עומק ורוחב.
אחרי שסיימתי את החלון הראשון של ירושלים הרעיון של העיצוב הכללי, הזום אאוט, כבר היה בשל ועכשיו אפשר להיכנס לפרטים המרכיבים את הסיפור של כל חלון וחלון. זום אין.
בשני החלונות הבאים הסיפור הוא על גוש עציון היום וגוש עציון בקום המדינה והיופי שבהתפתחות העצומה עם השנים.
מהאלון הבודד בתש”ח לאלון מוקף בישובים
משיירות משוריינים ולהבות המלחמה למרחב צבעוני ופורח
מצריף רעוע לישובים מפותחים.
ניסיתי לתת מקום למאפיינים ייחודים של הישובים. עירוניות ובתים מדורגים, כפריים וצבעוניים ועוד
נשארו עוד 2 חלונות בצד הזה של היצירה.
בר כוכבא
החשמונאים
האמת, לא היה פשוט בכלל.
קצת שיגעתי ידידים טובים בעניינים של ארכיאולוגיה חששתי לטעות, והתלבטתי איך ליצור הבחנה ברורה בין התקופות השונות (ד”ר דביר רביב וענת אשל תודה על כל המידע!)
יצרתי
פירקתי
יצרתי שוב
נעזרתי בתמונות של ממצאים ומידע עד שבסוף הייתי שלמה עם מה שנולד פה.
סיימתי צד שלם!! התרגשות ממש.
הצד השני כבר מחכה להתמלא בסיפור הצבעוני שלו.
הצד השני מיועד לדרך האבות!
ואיך שהכל לאט לאט מתחבר לסיפור אחד שלם.
התחלתי עם הדרך עצמה,
רציתי שהרעיון העיצובי יהיה דומה אבל לא בזרימה כמו המים שבצד השמאלי ולכן הפעם הזכוכיות מונחות לרוחב.
החלון הראשון
הר המוריה
עקידת יצחק
וילכו שניהם יחדיו
צד ימין מתמלא בסיפור שלו, שלנו.
אחרי החלון הראשון של עקידת יצחק
הגיע תורו של החלון השני עם קבר רחל אמנו
על אם הדרך.
ויחד איתו החלון השלישי של בעז ורות בבית לחם.
לפני היצירה של החלון הזה שמעתי שיעור מרתק של נתנאל אלינסון לכבוד שבועות.
בין כל הדברים המעניינים שנתנאל דיבר עליהם תפס אותי העניין הגיאוגרפי של בית לחם שיושבת על קו פרשת המים וכתוצאה מכך בצד אחד של העיר צומחת חיטה ובצד השני שעורה. וככה זה בא לידי ביטוי בזכוכית עם גוונים נפרדים לחיטים ולשעורים.
נשארו 2 חלונות בצד ימין של היצירה
דוד המלך, רועה הצאן.
המשורר שהעניק לנו את מזמורי תהילים הנוגעים בכל נדבכי החיים.
במלחמה ובשלום.
בשמחה ובכאב.
ושלמה המלך
שהעניק לנו את המילים המיוחדות של שיר השירים.
את הביטוי לקשר העמוק בין הדוד לרעיה. בין הקדוש ברוך הוא לעמו ישראל.
בשביל היצירה של החלון הזה נסעתי במיוחד לטיול בבית לחם לבריכות שלמה.
הליכה בין בוסתנים, מעיינות וטרסות עתיקות.
הכל כל כך קרוב אבל קשה להשגה.
“גן נעול אחותי כלה”.

החלונות האחרונים בסוף כל עמודה הוקדשו לאנשים יקרים ממשפחתם של התורמים של היצירה.
את הסיפור המלא תוכלו לקרוא כאן וגם פה למטה

היצירה מוכנה בסטודיו בקידה!
ועכשיו הובלה והתקנה: 24 שעות בדקה וחצי

ועוד כמה תמונות שצילם ברוך גרינברג האלוף!

אלו הדברים שנאמרו בטקס הכנסת ספר תורה והסרת הלוט מהחלונות המעוצבים על ידי חובב ומיכל יחיאלי, חברי קהילת “הזורעים ברינה” ואלו שהגו, הניעו ודאגו לפרויקט הנהדר הזה:

השארת תגובה