זה נוער זה?!

מי מאיתנו ההורים למתבגרים לא מכיר את התחושה הזו.
בילוי משפחתי בחופש אבל על כל דבר שאנחנו מציעים
הם עושים לנו כזה פרצוף שמוציא את כל החשק
להיכנס לאוטו ולהיות כמה שעות כולם יחד.

אז איך אפשר בכל זאת?
בסדנאות יצירה בזכוכית חמה שמתי לב שגם המתבגר הכי ציני
שישב עם הנייד וגלל את המסך וכאילו לא הקשיב להסברים,
ברגע ששמע את הזכוכית הראשונה נשברת או ראה את האש נדלקת,
פתאום הרגיש שמשהו לא ממש סטנדרטי קורה כאן ואולי כדאי להרים את המבט לרגע ולא לפספס.
וזהו.
לא צריך יותר מזה.
לפעמים לוקח קצת זמן עד שהמתבגר מפשיר עוד קצת וגם בוחר מה להכין.
עוד לא קרה שמשפחה הגיעה לסדנה ומישהו לא יצר בכלל.
תמיד נחשוב יחד על פתרון, על איך להתאים שגם המתבגר שלנו יהנה
(גם אם זה אומר להכין מאפרה )
זכוכית זה חומר מפתיע,
מרתק.
כזה שכשנשבר משהו בבית אומרים לנו להתרחק ופתאום אנחנו נוגעים בו,
יוצרים איתו ונהנים מהתוצאה ומהביחד.